"גינת המשחקים של סבתא חנה"

גינת המשחקים של סבתא חנה
אם תעלו במעלית המסורבלת לקומה הרביעית בוולפסון 46 תראו מימין דלת עץ כבדה. היא נפתחת עם המפתח הכי יפה ומיוחד שראיתי בחיי (אגלה לכם סוד - כדי לפתוח את הדלת יש לסובב אותו לצד שמאל ולא לימין!)
פתחתם? נגבו רגליים במרבד הכניסה וצעדו פנימה.
את פניכם תקבל מבואה עם דלפק עץ המלא בפסלים זהובים ומעליו קשת יפיפיה. בבקשה לא לגעת בכלום.
אתם נכנסים ונעמדים בסלון הגדול והמרשים.
מימין ממתינה פינת אוכל יבוא מארה"ב הרחוקה, שם עברו עלינו חגים אחרי חגים ובהרכבים שונים. כמה חיכיתי לחגים...
בהמשך פינת ישיבה לשני אדונים בירוק ואדום לאור מנורה.
והנה משמאל, מתחת לציור של אליהו גת ספת קטיפה ירוקה שאם יושבים עליה במכנס קצר היא קצת דוקרנית. מימין שתי כורסאות בצבע יין עליהן תמיד ישבו המבוגרים (או יש לומר זקנים?) וממול בראש, ספת המיגרנות של סבתא בצבע השמפניה. ובאמצע, שולחן שיש כבד, בהיר ונוכח המקשר בין כולם (מי שלא חטף ממנו מכה לפחות פעם אחת שירים יד).
על הרצפה שטיחים ועוד שטיחים צבעוניים מסודרים כרצפה נהדרת. כמה לילות שישנו פה עטופים בשמיכות ומסודרים בשורה כמו סרדינים חמודים. הכי כיף לישון אצל סבתא. רק...סבתא? אפשר אולי להשתיק את המטוטלת של האורלוגין? הוא מפחיד וקשה לי להרדם.
עכשיו תלכו למטבח. הוא רחב ומזמין ומריח טוב. מימין מעל לשולחן וכסאות העץ החורקים תראו ויטרינה יפיפיה עמוסה בכלים שבירים ושבריריים כשלכל אחד מהם יש סיפור חובק עולם. לנצח אזכור את רעידת האדמה ששיקשקה ואף העזה לשבור כמה מהם.
במטבח המוני ארונות עץ בהיר כשבכל אחד מהם הפתעות. להיות ילדה במטבח של סבתא חנה זו הייתה חוויה קסומה. היו שם מיקסר שהפיק אלפי עוגות מרהיבות, מפיות בד, סכין מיוחד לדג, תמציות וניל, נרות, כבד קצוץ, ספר על הראש בגב זקוף, ערימות מתכונים בצורת גזרי עיתון או בכתב יד חרטומי המלאים בכתמי שמן ושוקולד וכלי עבודה שונים ומסקרנים צפונים במגירות, שעד היום אני עדיין לא יודעת בדיוק מה תפקידם.
אני זוכרת איך בחגים עטפנו כל פולקע שזוף בנייר אלומיניום וסידרנו יפה יפה בצלחת מעוטרת על פי ההנחיות של סבתא, שתמיד ידעה בדיוק כמה ואיך.
ועכשיו, אם תלכו במסדרון תגלו חדר אחרי חדר אחרי חדר, בהם היינו מתחבאים במשחקי המחבואים, בתוך ארונות הקיר עם מעילי הפרווה והכובעים, מתחת לשולחנות ובין הרהיטים והבגדים בארונות,בחדר האמבטיה הסגול סגול כל כך שלהתקלח בו הרגיש כאילו אתה בחלל. חדר התפירה שלימים הפך גם חדר שינה. חדר הגזירה, בובת המניקן המאיימת, חוטי התפירה, הסיכות בכל מקום, נעלי העקב המוגזמות, כפתורים על כפתורים, אבזמים, איפורים, חגורות, בשמים, עגילים ולהכל יש ריח נעים של... סבתא.
ועכשיו חדר השינה של חנה רובין.
טפט לבן עם פסי זהב יקבל את פניך ומשמאל, חדר האמבטיה בכחול ולבן. מקלחון, אמבטיית ישיבה. ומה זה? בידה? מה זה בכלל? תמרוקים על תמרוקים ישנים וחדשים מסודרים בקפידה. והנה בחדר הצמוד, ארון קיר עצום שבע מבגדים. מחליפות, מיצירות מטיולים. ומראה גדולה עם מסגרת עץ מעל לשידת האיפור עם הגרביונים והשאנל והתיקים. סודות, ניחוחות, תרופות, צעיפים. ושידות הלילה התואמות למיטה.
אוי המיטה!
המיטה הכי ענקית שראיתי בחיים. הכל כל כך גדול בעיניים של ילדה.
המיטה הגבוהה של סבתא חנה.
מיטה רכה, קפיצית ומחבקת. כתינוקות ישנו שם וכריות גדולות שומרות עלינו סביב כמו חומה מבצרת (מי זה היה שהתגלגל ונפל וראשו נחת בדיוק על חיתול נודד?)
ואז, בתוך המיטה התפנקנו לא פעם עם ידיי הזהב. צריך לפרט?
הידיים החמימות עם האצבעות הארוכות ובקצותם ציפורניים משוחות בלק אדום ועז.
הידיים שתמיד ליטפו והרגיעו, ניחמו והקלו.
ידי הזהב של סבתא חנה.
הנה הן... סבתא תעשי שלום.

יומהולדת שמח סבתא. אוהבים אותך מאוד מאוד ומאחלים ערימות של בריאות ואריכות ימים לך ולידי הזהב שאנחנו כל כך צריכים.