בחור: סתמו ת'פה.
ד"ר: תקשיב, אתה תתחרט על זה. יש לי מטופלים שמחכים והם לא יכולים בלעדיי.
בחור: ולי יש אקדח.
נינה: לא שמנו לב...
בחור: סתמי ת'פה אמרתי.

הבחור מוציא שוב את הפלאפון ומחייג

ד"ר: ולמה את מסתובבת פה? ועוד ככה באמצע טיפול?

שניהם מסתכלים על עמוד העירוי שמחובר אליה

נינה: נמאס לי כבר מה"כלב" הזה שמחובר אליי. וגם אין אוויר שם למטה.
ד"ר: למה אני לא מאמין לך?
נינה: בעיה שלך.
ד"ר: את התכוונת לקפוץ נכון?
נינה: בוא נגיד שאני בהתלבטות לגבי ה"המשך טיפול". אבל עזוב, נראה שעוד רגע או שניים זה יפתר מעצמו.
ד"ר: את חושבת שהוא יהרוג אותנו?
נינה: מקווה בשבילך שלא השארת כביסה במכונה.