30/11/21
בדרך לכימו מספר 4.
שואלים אותי איך זה כימותרפיה ומה מרגישים.
אז בלי להתייפיף זה סוג של גיהנום. שואה קטנה. מלחמת עולם שלישית.
כימו זה לוציפר, זה גרגמל, זה הסבל בהתגלמותו, זה כמו לשתות שקית זבל טחונה של קפה ארומה (עם העכברים), זה כמו להיות צינור בביוב של הכנסת.
מקווה שעניתי על השאלה.
אשמח להמלצות לפודקאסטים ופליי ליסטים נעימים כדי להעביר את הזמן שם בגטו המפנק.
בתאבון.
בתמונה, קצת ממה שמרגישים אחרי השקית האדומה שמזרימים לי לגוף (יש כל מיני שקיות טפו טפו)
01/12/21
מגבירי בחילה אחרי כימותרפיה:
בשמים
סבונים
נסיעה באוטובוס
נסיעה במונית
נסיעה באוטו
בשמים!
קריאה
בתי מרקחת
סופרפארמים (גודפארם פחות)
צפייה בטלווזיה (רק השרדות כי זה כאוטי בערך כמוני כרגע)
בשמים!!
אוכל טעים (מצליחה לאכול רק קרקרים בטעם בטון)
מוסיקה חיה (רגישה אקסטרה לזיופים)
מוסיקה מתה (המצאתי את זה)
בשמים!!!!! (למה לעזאזל בנאדם רוצה להריח כמו משהו אחר?)
סאונד של ילדים קטנים (ת'כלס, לא קשור לבחילות)
אורות ניאון (מעל לעיר בטון)
קפיצות ותזוזה באופן כללי
עשן סיגריות
בשמים!!!!!! (פשוט תפסיקו, תודה)
17/12/21
נזרקתי החוצה.
כאילו עד היום הסתובבתי על ספינר.
ספינר בידיים דביקות של זב חוטם בן שש.
יש משהו משחרר בלצאת מהמעגל.
אני רק מתבוננת בו עכשיו, רואה איך הכל מסתובב וחוזר על עצמו.
יתכן וזו המתנה שמדברים עליה?
המתנה שהסרטן מביא בשתי צבטותיו?
הפסקה מכל מה שמוכר. זמן לעשות ריסטארט. זמן לעצור. לא לנוע. לחשוב. להתבונן.
ואם הייתה לי אפשרות בחירה??
לפעמים אני מכה על חטא כי אם לדבר גלויות, הייתה לי משאלת לב כמוסה לעצור רגע את כל מה שנקרא החיים שלי כדי להבין דברים, אולי לעשות שינויים, לפעול אחרת ובלה בלה בלה...
האם הבאתי את זה על עצמי?
אין צורך לענות...
אני יודעת שלא.